יום האבל והזיכרון להשמדת העם הצ'רקסי - 21 למאי 1864

 יום ה-21 למאי יום הזיכרון להשמדת העם שעשו בנו הרוסים במאות הקודמות וממשיכים אותו היום באמצעים אחרים.

להלן כתבה בנושא בתקווה כי תקראו אותה.תוצאות ההגליה הכפויה מן הקווקז על העם הצ'רקסי.
גרכד עדנאן
 

מלחמות רוסיה-קווקז היו בין המאה ה-17 לספירה ונמשכו עד מחצית המאה ה-19(21.5.1864 ).לרוסיה הייתה מטרה אסטרטגית אחת ליזום מלחמות אלה והיא : כיבוש הקווקז ושליטה מוחלטת עליה.
 
המלחמה הייתה ארוכה ,אכזרית ,קשה ובה רוסיה לא היססה ולא מהססת להשתמש בכל אמצעי ללא עכבות מוסריות,אנושיות או חוקיות .המטרה קידשה ומקדשת בעיניה את האמצעים.

סיום המלחמה עצמה לא סיים לדעת רוסיה את תהליך השגת המטרה האסטרטגית שלה.לכן תהליך ההשגה נמשך עד ימינו.

האו"מ אישר בשנת 1948 את האמנה למניעת פשע הג'נוסייד ולהענשת מבצעיו.האמנה נכנסה לתוקף בשנת 1951. אמנה זו הגדירה ג'נוסייד כפשע לפי החוק הבינלאומי לא רק בעת מלחמה אלא גם בעת שלום.האמנה מגדירה ג'נוסייד כך:" באמנה זו השמדת עם פירושה אחד מן המעשים המפורטים להלן שנעשה בכוונה להשמיד השמדה גמורה או חלקית קבוצה לאומית,אתנית,גזעית או דתית באשר היא קבוצה כזו.ואלה המעשים:

א)הריגת אנשים הנמנים על הקבוצה.

ב)גרימת נזק חמור בגוף או בנפש לאנשים הנמנים על הקבוצה.

ג) העמדת הקבוצה בכוונה תחילה בתנאי חיים שיש בהם כדי להביא לידי השמדתה הגופנית כולה או מקצתה.

ד)קביעת אמצעים שכוונתם למנוע הילודה בקבוצה.

ה)העברת ילדי הקבוצה לקבוצה אחרת בדרך כפייה.

עיון במקורות כתובים –רוסיים בעיקר- ומאומתים אודות מלחמות קווקז-רוסיה המתייחסים לדיונים,שיקולים,החלטות, ,הוראות ביצוע,דו"חות ביצוע לפני ,במהלך ולאחר סיומה לא משאירים שום ספק כי רוסיה יישמה באופן מובהק ומושלם את כל המעשים המפורטים או חלקם והמוגדרים ג'נוסייד על-ידי ה"אמנה למניעת פשע ג'נוסייד ולהענשת מבצעיו.

על פי נתונים עובדתיים רוסיה אכן השתמשה בכלי זה בתהליך הגירוש של העם הצ'רקסי מן המולדת אשר בקווקז.מאות אלפים צ'רקסים שילמו בחייהם ביבשה ובים במסלול הגירוש.הרס מאות כפרים ולעתים שריפתם,שריפת יבולים,הרעבת והצמאת עם,הפקרת עם ללא מגורים בתנאי אקלים קשים מאוד עד בלתי אפשריים,מחלות והעברת הנשארים המעטים לאזורים ממיתים היו מחזות שכיחים בתהליך הגירוש.כל אשר סירב ולא קיבל תהליך זה על מאפייניו הפך לחיה נרדפת על-ידי חיילי רוסיה

שבטים שלמים הוכחדו והושמדו כמו ה"ז'אנה" ,ה"אדאל" ,ה"אדמיי",ה"סו-באי",ה"ח-קוצ'", וה"יג'רקואי". שבטים אחרים התכווצו כמותית באופן דרסטי ממאות אלפים ומעשרות אלפים למאות בודדות ולאלפים בודדים ופעמים אפילו לעשרות.שבט ה"אבזאכ'" נסק ממאתיים אלף לששה עשר אלף בלבד, וה"שאפסוע'" ירדו ממאה חמישים אלף(יש הטוענים כי מספרם הגיע לשבע מאות אלף) ל-2214 איש בלבד,"נאתכו" הגיעו ל-400 איש מתוך מאה אלף איש, וה"בז'דוע'" קטנו ל-12 אלף מ-ארבעים אלף איש, ומשבט "ובה" שמנה ארבעים אלף שרדו רק אנשים בודדים.

גם תהליך "קליטת " הצ'רקסים השורדים את הגירוש הטרגי מן המולדת על-ידי האימפריה העותומאנית הביא מחלות קטלניות,רעב,מוות של מאות אלפים צ'רקסים כתופעה שכיחה יומ-יומית.

כל התהליך הטרגי הזה גרם למותם של מאות אלפים אם לא מיליונים צ'רקסים שהקטינו מאוד את גודל העם .הקווקז כמעט התרוקנה מצ'רקסים והמעטים שנשארו הוכרחו לחיות בתנאי חיים מאיימים במוות כל הזמן.

קבוצות קטנות צ'רקסיות אשר ניסו להסתנן חזרה למולדת בקווקז טופלו באלימות רבה על-ידי רוסיה ומנעה מהן את החזרה.רוסיה אף אילצה את העותומנים ליישב את הצ'רקסים רחוק ככל האפשר מן הגבול עם הקווקז כדי למנוע אפילו ניסיונות החזרה של אותם בודדים.

העם הצ'רקסי יושב מחדש בפיזור ובפריסה גדולים אשר פיצלו אותו לגלויות,גלויות הרחוקות זו מזו ומנותקות זו מזו.מצב זה העלה תוך פרק זמן קצר את כל הגלויות הצ'רקסיות ובכל העולם על מסלול ותהליך התבוללות בביטויה השונים .התהליך נמשך עד היום והוא התוצאה הטרגית של הגירוש מן המולדת.ביטויי התהליך מובהקים וברורים בכל גלות וגלות צ'רקסית.

השפה הלאומית של כל עם הוא מן המרכיבים המובהקים לזיהויו.השפה בנפרד מן התרבות הוכרה כמרכיב בזיהויו של עם בגין חשיבותה והיותה יותר מאשר כלי להעברת המטען התרבותי לדורות הצעירים.היא תוכן , התורמת רבות למטען התרבותי הזה לצד פונקציית הכלי שהיא ממלאת.

ומה קרה וקורה לשפה הצ'רקסית בכל הגלויות הצ'רקסיות בעולם?מה קורה לשפה הצ'רקסית אפילו במולדת שבקווקז?

השפה הצ'רקסית נמצאת על מסלול של היעלמות מן העולם.בכל גלות היא איננה כבר דומיננטית במעגלי חיי הצ'רקסים.היא נמצאת במצבים שונים או בשלבים שונים.

בגלויות מסוימות היא נמצאת במאבק עם השפה המקומית של הסביבה הגדולה יותר והמקיפה את הגלות הצ'רקסית.היא כבר קלטה מילים מן השפה של הסביבה ואימצה אותן.היא קלטה מילים מן הערבית,הטורקית,הפרסית,הרוסית ועוד.נפח המילים הלועזיות בתוך השפה הולך וגדל ובו זמנית אוצר המילים הצ'רקסי שבשימוש בקרב הצ'רקסים הולך וקטן,הולך ויורד.תופעה זו מתרחשת לא רק בכל הגלויות הצ'רקסיות אשר מחוץ למולדת אלא גם בקרב הצ'רקסים בקווקז.ניתן לראות זאת בעיון בכל היוצא לאור במולדת.

מצב אחר קיים בכל הגלויות ובו הצ'רקסי מדבר בשפה שבה יש ערבוב של משפטים שלמים צ'רקסיים עם משפטים שלמים של שפת הסביבה המקומית.מצב זה הוא שלב לפני השלב האחרון והסופי.

יש גלויות צ'רקסיות שבהן הצ'רקסי כבר לא מדבר בשפתו אלא עושה שימוש בשפת המקום ,הסביבה הגדולה המקיפה אותו.הוא השלים עם האובדן ומספק לעצמו הגיונות אינ-סופיים להשלמתו עם המצב.

לו התהליך הזה היה אחיד בכל הגלויות הצ'רקסיות בהיבט תוכן המילים הלועזיות הנקלטות,כמותן ומובנן, ולמרות האובדן הכואב, זהות לשונית אחידה הייתה נשארת לעם הצ'רקסי .המצב הוא שאוצר המילים הלועזי הנקלט על-ידי הצ'רקסים בגלויות השונות אינן זהות אלא שונות(הסביבות השונות מכתיבות זאת)ולכן הסיכוי שהשפה הנוצרת מאיחוד כל "השפות" מכל הגלויות להיות שפה אחת משותפת ולהיות מרכיב מזהה את העם הצ'רקסי לא קיים.איחוד כזה בלתי אפשרי לחלוטין פילולוגית.

מן ההגינות לומר כי יש בכל הגלויות מאבק בתופעה.המאבק היום הוא החריג בעיני הצ'רקסים והתהליך שתואר הוא ה"נורמלי" בעיני רוב הצ'רקסים.

לעם הצ'רקסי הייתה גם תרבות ככל העמים.תרבות שהכילה מטען שלם שעבר מדור לדור בצורה סיסטמתית ,כל הזמן על-ידי החברה כולה ובכלים שלה. העברה זו עלתה על מסלול של עצירה מיד עם הגירוש.שוב הפירוד ,המרחקים הגיאוגרפיים והסביבות השונות הביאו לכך שהמטען מועבר חלקית או לחלוטין לא מועבר.בתי ההארחה הפרטיים והציבוריים שהיו הכלים להעברת המטען התרבותי הצ'רקסי עברו מן העולם.הארגונים הלימודיים החינוכיים הרשמיים העוסקים בהעברת התרבות עושות זאת בכל המקומות,ברם ,הן מעבירות לא את התרבות הצ'רקסית בגלות כזו או אחרת אלא התרבות של הסביבה המקיפה את הגלות הצ'רקסית.מצב זה הפסיק לחלוטין העברת מרכיבי תרבות צ'רקסיים כגון תולדות העם,פולקלור צ'רקסי,מנהגים,ספרות ועוד... כל גלות מקבלת מטעני תרבות מקומיים לא-צ'רקסיים.

גם כאן אין אחידות בתכני מטענים אלה ולכן איחודם מראה כי אין תרבות צ'רקסית אחידה אותה מקבל העם הצ'רקסי בכל העולם ,להיפך תוכן המטען התרבותי שהצ'רקסי מקבל איננו צ'רקסי אלא שייך לעם אחר.תופעה זו מתקיימת בכל הגלויות הצ'רקסיות ואף במולדת הצ'רקסית בקווקז.

חתונה צ'רקסית בהיבט הזמן והתכנים מן העבר הרחוק(לדוגמא אפילו רק חמישים אחורה) שונה מן החתונה של ימינו לחלוטין למעט תכנים חלקיים של מוזיקה וריקודים המהווים את המכנה המשותף היחיד שנשאר.חתונה מן העבר הייתה צ'רקסית מובהקת בהיבט הזמן,המוזיקה,הריקודים,המנהגים,האוכל,התלבושת הארגון אף במהלכה.לעומתה חתונה של היום מאופיינת על-ידי מוזיקה וריקודים צ'רקסיים מוגבלים מאוד. המוזיקה והריקודים של הסביבה המקומית שבה נערכת החתונה הצ'רקסית (יכולה להיות טורקית,ערבית,רוסית ואפילו עברית מזרחית ועוד...) הם הדומיננטיים.מצב זה הוא על דעת בעלי השמחה ובהשלמת הקהילה הצ'רקסית המקומית עם התופעה.

אותם הדברים נכונים גם לגבי מרכיבי תרבות אחרים כמו התלבושת,המאכלים,ההתנהגות עם הזולת וכו... גם כאן אנו מוצאים חלקים מן העם (הגלות) שויתרו לחלוטין על כל מרכיב תרבותי צ'רקסי והפכו לחלק אינטגראלי תרבותית של הסביבה ומולם חלקים אשר מנסים להישאר צ'רקסים מובהקים.אך שוב האחרונים הם החריגים בעיני רוב הצ'רקסים במקום.

תהליכים אלה המתרחשים בכל הגלויות הצ'רקסיות הביאו גם לשינויים במנטאליות של הצ'רקסי. זאת מנטאליות שעברה מנחישות,התמדה,סולידאריות חברתית המבטאים מנטאליות של "אנחנו" למנטאליות של "אני" בהקשר הצ'רקסי אך בהקשר אל הסביבה הלא צ'רקסית אנו רואים מעבר מה"אני" אל ה"אנחנו" דהיינו אנחנו טורקים,רוסים,סורים,ירדנים,אמריקאיים,ישראלים יותר מאשר צ'רקסים.פעמים הזדהות זו של הגלות הצ'רקסית עם ה"אנחנו" המקומי מביאה אותה לעמדה אנטיפאטית כלפי "אנחנו" של גלות צ'רקסית מסביבה אחרת.משמע המרחק בין הגלויות הצ'רקסיות היום לא רק גיאוגראפי אלא מנטאלי ואולי אף רגשי.

מולדת, תרבות ושפה הן הקריטריונים החשובים ביותר והעיקריים המזהים לאום או עם.שלושת הקריטריונים הם דינאמיים מאוד.מולדת פעמים מתרחבת ופעמים מתכווצת כתוצאה מאירועים והתרחשויות על ציר הזמן.תרבות היא דינאמית מובהקת כמו גם השפה. הדינאמיות שלהן בשינויים המתרחשים בהן ולא בהתבטלות או היעלמות.השינויים הם תמיד תהליכיים ועל דעת רוב העם.השינויים באים להתאים את חיי העם למציאות המשתנה כל הזמן ביקום שלנו.לכן השינויים הם חיוניים להמשך קיומו של כל עם.

האם אלה הם פני הדברים לגבי העם הצ'רקסי?

העם לא במולדתו,מפוזר הוא על פני יותר מארבעים ארצות שונות.הקשר בין הגלויות השונות הוא מוגבל וקטן מאוד בהשוואה לקשר שיש בין בני עם החיים באותה מולדת(ארץ).מצב זה הוא תוצאת הגירוש הכפוי של יותר מ-80% מן העם במהלך ולאחר סיום מלחמות רוסיה-קווקז.העם נמצא גם בתהליך עמוק,מואץ וכמעט בלתי הפיך לוותר על שפתו ולאמץ שפות של הסביבות אשר בתוכן חיות הגלויות הצ'רקסיות ברחבי העולם.אם המצב של הפיזור יימשך התוצאה(שאלה של זמן בלבד) תהיה היעלמות השפה הצ'רקסית.גם התרבות הצ'רקסית בתהליך מתקדם ועמוק של אי-העברת תכני תרבות לדורות הצעירים בכל הגלויות הצ'רקסיות בכל רחבי העולם.מאידך הגלויות האלה מקבלות תכנים תרבותיים של הסביבות המקיפות אותן,והתוצאה גם כאן תהיה ללא צל של ספק אימוץ התרבות המקומית הלא צ'רקסית בכל הגלויות.

איחוד כל התהליכים האלה לתהליך אחד הוא ההגדרה להתבוללות.התבוללות אשר פירושה הפיכת העם הצ'רקסי לדבר ש"היה" ,לדבר מן העבר, מן ההיסטוריה כמו השומרים, האכאדים, הבבלים ועוד....

הטרגי הוא, שההתבוללות הזאת שאנו הצ'רקסים שותפים לה בכל קהילה ברמת הפרט(האדם הבודד) וברמת הקבוצה(הגלות או העם) תורמת למדיניות הרוסית הנמשכת מאז פתיחת המלחמה על הקווקז על ידי הצאר הרוסי ועד ימינו והיא רוסיפיקציה של הקווקז בהיבט האדמה והאדם.

בהיבט האדמה-המדיניות הרוסית היא לשכנע את עצמה ,את הצ'רקסים ואת שאר עמי העולם כי הקווקז גיאוגראפית חלק בלתי נפרד מרוסיה.

בהיבט האדם-אחר גירוש הצ'רקסים, ליישב רוסים רבים ככל האפשר בשטחים מהם גורש העם הצ'רקסי ולעשות הכול למניעת המגורשים לשוב למולדתם.ואכן כך עשתה ועושה רוסיה.
רוסיפיקציה אשר תביא את רוסיה להשיג את מטרתה האסטרטגית מן היום הראשון לפרוץ מלחמות רוסיה –קווקז:"כיבוש הקווקז ושליטה מוחלטת עליה.

האם ניתן לעצור תהליך זה?

כן,אך קשה מאוד.כן, כי אמפירית אנו עדים בשמונים-מאה שנים האחרונות לתופעה עולמית של סיום הקולוניאליזם והאימפריאליזם ותחיית עמים.

כן,כי הפתגם הצ'רקסי אומר "ראיית הצבי ולכידתו אינן חד הן".אנחנו חייבים להקנות לעצמנו הכישורים הנדרשים אשר יאפשרו לנו "לצוד את הצבי(תחיית העם הצ'רקסי)". ההקניה של הכישורים היא תהליך אך כדברי (שוב) הפתגם הצ'רקסי "אין עבודה שאינה גמורה ,יש עבודה שלא התחילו אותה ",חובתנו להתחיל את התהליך אתמול ולא היום.

ומה תהליך ההקניה? התשובה היא לפגישה אחרת.