אופוזיציה שלא באמת קיימת, מערכת משפטית מזויפת ועיתונים שמנוהלים בפחד - ספר חדש של העיתונאי הבריטי פיטר פומרנצב, שעבד בטלוויזיה הרוסית, חושף: ככה מנהל נשיא רוסיה את הפוליטיקה והמדיה הרוסית ומכתיב את תפקידי הממשל והאופוזיציה
השם ולדימיר פוטין כמעט ואינו מופיע בספר "אין אמת והכל אפשרי: ליבה הסוריאליסטי של רוסיה החדשה". הוא לרוב מופיע רק כ"נשיא", כשהוא מאפיל או מסתתר מאחורי הסיפורים הטראגיים והאבסורדיים בספרו המרתק החדש של פיטר פומרנצב על רוסיה המודרנית.
פומרנצב, עיתונאי בריטי ממוצא רוסי, החל לבקר ברוסיה באופן סדיר לפני כעשור, בתור מפיק סדרות ריאליטי לטלוויזיה. דרך ראי זו הוא מביט במדינה.
"ריאליטי", או מציאות, נכתבת על ידי הכוחות האפלים בקרמלין. מפלגות אופוזיציה מומצאות עוסקות באופוזיציה מומצאת לשלטון. מערכת משפט מזויפת פועלת לכאורה לפי ההליכים המשפטיים החוקיים, וחדשות הטלוויזיה המזוייפות מעצבות מה מותר ל-143 מיליון אזרחי רוסיה לראות.
אך מאחורי הכל ניצב פוטין. "אין אמת והכל אפשרי" מגיע למדפי הספרים בסופה של שנה שבה נשיא רוסיה בלט בכותרות העולמיות. סיפוח חצי האי קרים והחסות שנתנה רוסיה למורדים במזרח אוקראינה הוסברו, במקרה הטוב, כתוצאה של שאיפותיו האימפריאליסטיות של פוטין ובמקרה הרע, כתוצאה של טירופו. סירובו הכמעט מוחלט של פומרנצב להזכיר את פוטין בשמו עשוי לרמז כי אנו מתמקדים יותר מדי בו, ושהוא כל כך גדול, עד כי הוא כבר אין צורך לדון בו – או שאיננו יודעים מיהו באמת ולא נוכל לדעת זאת אף פעם, כך שאין כלל סיבה לטרוח. בתור כלי ספרותי זה עובד: הקוראים מחכים חצי ספר שפוטין יופיע, ואז מבלים את מחציתו השנייה בהתרגלות לרעיון כי הוא משפיע על הכל.
פומרנצב מתמקד במקום פוטין בקבוצה של אנשים לכאורה חיצוניים, ומשתמש בהם כדי לספר את סיפורה של רוסיה כיום. עם דמויות אלה נמנה גנגסטר שאוהב סרטים, דוגמנית שהתאבדה ועורך דין שמותו בכלא מייצג את טיבה הקפקאי של מערכת המשפט המדומה הרוסית. אך בסיפורו של פומרנצב הם אינם דמויות שוליות, אלא דמויות המשחקות תפקיד בתסריט שכתב הקרמלין.
"הטלוויזיה היא הכוח היחיד שיכול לאחד, ולשלוט ולקשור את המדינה הזו", כותב פומרנצב. "זהו המנגנון המרכזי של סוג חדש של אותוריטריות עדינה בהרבה מקרוביה במאה ה-20", הוא כותב.
זוהי המסגרת הטובה ביותר כדי להבין את התרגילים היחצ"ניים של פוטין. "כל התמונות חשופות החזה של ציד נמרים ולווייתנים הן מכתבי אהבה לתורים ארוכים של ילדות ללא אב", כותב פומרנצב, בספרו על אליונה, צעירה יפה המחפשת אוליגרך שידאג לה. דיבורו הקשוח של פוטין גם קוסם לויטלי, גנגסטר קטן. כשפוטין עלה לשלטון לראשונה ב-1999, כשהוא מוכתר על ידי בוריס ילצין החולה, השאלה שהייתה בפי כולם הייתה: "מיהו?". התשובה של פומרנצב: כל מה שהרוסים זקוקים לו. כמו שמגדירה זאת אישיות בטלוויזיה הממשלתית: "כולנו יודעים שלא תהיה פוליטיקה אמיתית. אבל אנחנו חייבים לתת לצופינו תחושה שמשהו קורה. פוליטיקה צריכה להרגיש... כמו סרט!".
הספר, בחלקו דיווח חדשותי ובחלקו ספר זכרונות, עוקב אחר המחבר שמנווט בתכנית הריאליטי שהינה המדינה הרוסית. בתחילה הוא מוקסם מהכאוס של מוסקווה, מעושרה הצעיר והנוצץ, מהמסיבות הפרועות והדמויות הצבעוניות. הוא מקבל בברכה את העולם של הקיצוניות של מוסקווה בעובדו ברשת הנקראת TNT, בהפקת תכניות עם שמות כמו "איך להתחתן על מיליונר". אך במהרה הוא רואה את הצד האפל של הטירוף: האלימות, הריקנות ובסופו של דבר, היעדר השליטה של אזרחי רוסיה על גורלם. היכולת של הרוסים להתאים לסביבתם כבר לא נראית לו נערצת. "רק כעבור שנים הבנתי שהמוטציות האינסופיות האלו אינן חופש, אם כי צורה של הזיה", הוא כותב.
הלאים את ערוצי הטלוויזיה הראשיים
פוטין מודע היטב לאופן בו מבקריו השתמשו בטלוויזיה, בעבר אמצעי תקשורת פלורליסטי ופוליטי, כדי לתקוף אותו. האות הראשון לנטייתו האוטוקרטית היתה המהלך הגס שלו להלאים את ערוצי הטלוויזיה הראשיים. יש שחשבו שזה מקרה חריג, אך פוטין השתמש במהרה באותן שיטות כדי לשלוט בכל דבר ממגזר הנפט ועד אוליגרכים סוררים.
פוטין כעת השתלט לגמרי על המדיה. מרבית הרוסים עדיין מקבלים את רוב המידע שלהם מהטלוויזיה, ו-3 ערוצי הטלוויזיה הראשיים נמצאים כעת בבעלות ישירה של הקרמלין או בבעלות חברות ממשלתיות. מדי שבוע, גורם בקרמלין מורה על הסיקור המיועד שלהם. העיתונים המובילים מנוהלים מפחד. ערוץ הטלוויזיה העצמאי היחיד של רוסיה, TV ריין, מתמודד עם לחצים אדירים לסגירתו.
היעדר מדיה עצמאית והאופן שבו הקרמלין מעוות את המציאות כבר אינם רק הבעיה של אזרחי רוסיה. הלחימה באוקראינה הייתה במידה רבה על הנראטיב של המדיה כפי שהיתה באמצעות נשק בשטח. רוסיה ניהלה את מנגנון הפרופגנדה שלה עם תוצאות הרסניות, לא רק בתוך רוסיה, כי אם גם באמצעות יוזמות בינלאומיות כמו ערוץ החדשות RT, הממשיך להתרחב בעולם. זוהי מלחמת מידע, והמציאות בה התחנכו הרוסים המתוארים בספרו של פומרנצב היא הייצוא האחרון של הקרמלין לעולם.
ציטוט חד במיוחד מגיע לקראת סוף הספר, מפיו של השופט הבריטי שניהל את אחד המשפטים הדרמטיים ביותר בהיסטוריה המודרנית של רוסיה, העימות בין האוליגרך הגולה, מבקר המשטר, בוריס ברזובסקי, לחביב הקרמלין רומן אברמוביץ': "מצאתי כי ברזובסקי הוא עד לא מרשים ולא אמין, שהתייחס לאמת כמושג גמיש וזמני אותו ניתן לעצב כדי להתאים למטרותיו בכל רגע נתון. התרשמתי שהוא אינו בהכרח משקר במכוון, אלא שהשלה עצמו עד שהאמין בעצמו בגירסת הארועים שנתן". ספרו של פומרנצב מדגים כי אמירה זו יכולה להתאים לחלק גדול מהחברה הרוסית – ולא במקרה.