המיתון המעמיק ברוסיה משפיע על האזרחים. העשירים מצמצמים רכישות ונסיעות, והעניים מנסים לשרוד - אבל כולם נזהרים שלא להאשים את המשטר
כמעט 500 ק"מ מפרידים בין הבירה הנוצצת של רוסיה, מוסקווה, לבין היישוב הלא מוכר שעל שמו היא קרויה, עיירה גוססת בעומקי יערות טברסקאיה אובלסט. הכביש המחבר בין מוסקווה הבירה למוסקווה העיירה מתחיל מהחומות האדומות של הקרמלין ומסתיים כדרך עפר משובשת בין בתי עץ נטושים.
הדמויות המאיישות את העיירות והערים בדרך חיות חיים שונים ביותר, אך השפעותיו של המיתון המעמיק — התמ"ג הרוסי הצטמצם ב–4.6% ברבעון השני של 2015 לעומת מקבילו ב–2014 — ניכרות בכל רובדי החברה.
האינפלציה כירסמה בתקציבים של משקי הבית. הצניחה בהכנסות מנפט אילצה את הממשל להדק את החגורה — מלבד בתחום הביטחון. בעוד רבים נאבקים על קיומם, יש נתון קבוע אחד: במקום להילחץ, הרוסים מתאימים את עצמם למציאות החדשה. משברים קודמים עוד צרובים בזיכרונם, והם יודעים כי המצב יכול להחמיר עוד יותר. אנשים ממשיכים קדימה. "העוצמה הגדולה של רוסיה לאורך מאות שנים היא שאנשיה יכולים להתאים את עצמם לכל מצב", אומרת הפרשנית הפוליטית מריה ליפמן.
"2009 היתה גרועה בהרבה"
ביום שני במוסקווה, איש עסקים בלבוש אופנתי לוגם קפוצ'ינו ומדפדף בהודעות באייפון 6 שלו בסניף סטארבקס בקרבת הכיכר האדומה. פאבל, הבעלים של רשת בתי קפה, נוהג לנסוע עם משפחתו לדרום־מזרח אסיה לחגים בחורף, אך לא השנה. "מתחילים לחשוב — בכל כך הרבה כסף, האם אני באמת זקוק לתאילנד?", הוא אומר.
בסניף איקאה בחימקי, פרבר של מוסקווה, בעבר סמל למעמד הביניים הפורח, סטניסלב ולדיקוב אומר כי משמעות המיתון היא שמחכים עוד קצת לפני שקונים מכונת כביסה, אבל הוא לא לוקח את זה קשה. "2009 היתה גרועה בהרבה", הוא אומר.
בסוכנויות מכוניות בקרבת מקום אין כמעט קונים. במחצית הראשונה של השנה מכירות המכוניות צנחו ב–36%. יצרניות מכוניות זרות כמו GM וטויוטה הפסיקו או צימצמו את פעילותן במדינה.
עסקים קטנים מרגישים את הלחץ. גארי מקרצ'יאן הוא ארמני המנהל חנות למזרקות וקישוטי גינה. ערבוביה אקלקטית של אריות בטון, דינוזאורים מפלסטיק ופסלי נערות מאבן מצטופפת בחצרו. לאחר עשור של פעילות, בכוונתו לסגור את החנות ב–1 בספטמבר. "אף אחד לא קונה את הדברים האלה יותר", אמר. "עכשיו אנשים חייבים לאכול".
ההכנסה הפנויה הריאלית ברוסיה צנחה ב–3.1% במחצית הראשונה לעומת התקופה המקבילה בשנה שעברה. המכירות הקמעוניות נחלשו במשך שבעה חודשים ברציפות.
ההאטה התחילה למעשה לפני שלוש שנים, אומר מקרצ'יאן. למרות זאת, כמו רבים ברוסיה, הוא אינו רואה קשר בין המנהיגות הפוליטית לצרות הכלכליות של רוסיה. "פוטין הוא גיבור", הוא אומר.
אחרים מצביעים על מערכת מושחתת החונקת את המסחר. בבית קפה חשוך סמוך לגבול מחוז מוסקווה, ניקולאי קוזנצוב, שוטר בפנסיה שכיום עובד כנהג משאית, זועם. הוא שילם עתה שוחד נוסף לשוטרים כדי למנוע החרמה של משאו — בשר קפוא מברזיל. "הם נועזים יותר ויותר", אמר על מי שהיו בעבר עמיתיו.
עבור קוזנצוב, ההשפעה המשולבת של איסור הממשל על מזון מערבי מיובא וקריסת המטבע, היתה הרסנית. יבוא מופחת פירושו פחות נסיעות. במקום לפטר עובדים, המעסיקים מצמצמים את השכר. שכרו צנח כמעט במחצית מאז השנה שעברה. "מה שקורה כאן אפל, והוא יחשיך עוד יותר", הוא אומר. הוא כבר אינו מנמנם במשאית שלו, מחשש כי יגנבו לו צמיגים ודלק — פשעים שכמעט נעלמו בתקופת הפריחה של רוסיה.
צפונית יותר, לכיוון טבר, עצים מצלים על הכביש הראשי, והחיים העירוניים מפנים את מקומם לעמקים מתפרשים. כלכלת רוסיה תמיד היתה סיפור של מרכז ופריפריה: העוצמה והכסף מרוכזים במוסקווה, והקרמלין בלבה. מרבית האזורים שורדים הודות לתמיכה ממשלתית. בשנה שעברה, 75 מבין 85 המחוזות ברוסיה היו בגירעון תקציבי. מוקדם יותר השנה, שירותי הרכבות הבלתי־רווחיים בטבר נסגרו לזמן קצר, כשהממשל האזורי והרכבות הממשלתיות התמקחו על החשבון. נדרשה התערבות ישירה של פוטין כדי להחזיר את הרכבות לפעולה. בשבוע שעבר, ולדימיר יקונין, ראש חברת הרכבות הרוסית ומקורבו של פוטין, התפטר במפתיע.
לקראת מוסקווה הקטנה יותר, הכביש המהיר מצטמצם לשני נתיבים. דוכני פירות עתירי אבטיחים מרצפים את הגישה לקובשינובו, "עיר חברה" שנבנתה סביב מפעל ענק לייצור נייר וקרטון. "אם המפעל לא היה קיים, העיר היתה הופכת לעיירה קטנה", אומר אלכסיי צוי, מנהל כוח האדם של המפעל. זה מדאיג את הממשל המרכזי, מכיוון שכ–10% מאוכלוסיית רוסיה חיה בערים כאלה, והכספים התומכים בהן נעלמים והולכים.
הממשל סיווג 94 מבין 314 ערי החברה שלו כ"אזורים אדומים" המצויים בסכנת קריסה כלכלית, לעומת 75 אזורים בסכנה בשנה שעברה. צוי מתעקש כי מצב המפעל מצוין. לפני שלוש שנים קיבל מכונת ייצור קרטון חדשה, "החזקה מסוגה בכל רוסיה", הוא מתגאה. ארבע המכונות האחרות בקומת המפעל הן דינוזאורים מזדקנים. אחת הגיעה מגרמניה כפיצויים לאחר מלחמת העולם השנייה, וגילה יותר מ–100 שנה.
מעבר לקובשינובו, ממדיה האדירים של רוסיה באים לידי ביטוי. שלטים מזהירים נהגים מפני צבאים. נשים מוכרות צנצנות של פירות יער ופטריות לצדי הדרך. האספלט מסתיים כ–40 ק"מ לפני העיירה מוסקווה. דרך עפר מתפתלת ביער עבות ובמחנות שקטים של חוטבי עצים. התפוקה התעשייתית ברוסיה צנחה ב–4.7% ביולי ברוסיה, הירידה בה נמשכת שישה רבעונים רצופים.
הצעירים עזבו והזקנים מתים בזה אחר זה
בעידן הסובייטי, החיים במוסקווה הקטנה התרכזו בקולקטיב חקלאי תוסס בשם "כוכב אדום". "היו לנו חנויות, ואפילו מועדון", אומרת אנה סטפנובה, אחת מבין ארבעה תושבים שנותרו בעיירה. מאז, מצב החברה התדרדר. הצעירים עזבו. בעוד הקשישים מתים בזה אחר זה, הם מותירים מאחוריהם בתי עץ, שבהם הצלחות עוד מונחות על המדפים.
האינפלציה מזעזעת את התושבים. "כשראיתי את מחיר הסוכר, התעצבנתי", אומרת סטפנובה. בתה מביאה ציוד מעיירה סמוכה. היא הפסיקה לרכוש תרופה מיובאת מספרד לגלאוקומה, שלה היא זקוקה, ומתכננת לעבור לתרופה רוסית זולה יותר.
סטפנובה מתעדכנת בחדשות באמצעות מכשיר טלוויזיה קטן הקולט רק שני ערוצים, שניהם ממשלתיים. בעלה אומר כי העדיף את החיים בברה"מ, אך הוא תומך בפוטין, מכיוון שהפנסיות משולמות בזמן, "ועולות עוד ועוד מדי שנה". מצב זה עשוי להשתנות בקרוב. משרד האוצר הרוסי הציע באחרונה להפסיק את הצמדת הפנסיה לאינפלציה, כדי לסייע בצמצום הגירעון בתקציב.
אך לא משנה עד כמה המצב מחמיר, קבוצת תרנגולות וגינה גדולה עם שורות תפוחי אדמה, סלק, מלפפונים ובצלים מציעות להם ביטוח מסוים. לאחר מלחמת העולם השנייה "חיינו על דשא", אומרת סטפנובה. "רוסיה תשרוד — לא משנה מה יקרה עכשיו".