חמישים עקרונות באירוח צ‘רקסי
גם בעידן שבו אורחים יכולים להגיע מקצה אחד של העולם לקצה השני בשעות ספורות, האורח הוא עדיין אדם מיוחד שיש להתייחס אליו באופן מיוחד. והיחס אליו במידה רבה הוא תמונת מראה ליחס שאנחנו היינו רוצים לקבל. כפי שלונגוורת‘, המבקר האנגלי בצ‘רקסיה זיהה היטב, הכנסת אורחים נחשבת לאחד מעמודי התווך של התרבות הצ‘רקסית והיום נמנה חמישים עקרונות באירוח הצ'רקסי שעל כולנו לשמור.
1. האורח מקודש והוא בעל ערך רב.’האורח מביא עמו ברכה‘,’הצ‘רקסי אוהב את האורח שלו‘.
2. מנהג ההארחה חל על כל הצ‘רקסים, ללא קשר למצבם או מעמדם.’העני ביותר בקרב הצ‘רקסים הוא מארח [טוב]’.
3. חובתו של כל צ'רקסי להזמין לביתו מי שנזקק לאוכל או לינה.
4. מזכות האירוח נהנים כולם ; הצעיר והזקן, העשיר והעני, הגבר והאישה, האויב והחבר :'אין אורח צעיר', - 'אין יותר מדי אורחים', - 'אם הוא בא כאורח, גם האויב הוא חבר'.
5. 'אורח שמגיע ממקום רחוק יותר, מכובד (יקר) יותר' . זה מסביר את קבלות-הפנים ההמוניות למטיילים זרים שבעקבותיהם כתבו בספריהם בהתלהבות על האירוח המוגזם של הצ'רקסים.
6. חדר ההארחה הוא תמיד חדר נפרד. במרחק מסוים מחדרי המגורים נבנה בית שנקרא חָאצֵ'ש - . ובעבר, למשפחות אמידות היו אף שני חדרי הארחה. האחד חָאצֵ'ש , והשני זָ'אנְטֵ'ה - בית הארחה של אורחים רמי מעלה (לוליה, 1859). בבית ההארחה תמיד היו: שולחנות שלוש-רגליים, מיטה, שטיח, ק'ובְּרָ'אן- כד נחושת, קערת נחושת או עץ לנטילת ידיים, מגבת ולעיתים גם כלי מוזיקה שונים כמו שיקֵפְּשין - כינור צ'רקסי ובְּזֵ'מִיי - סוג של כלי נשיפה. בנוסף לכך, על קירות החדר היו תלוים כלי נשק.
7. דלת החָאצֵ'ש (בית ההארחה) פתוחה לכולם ביום או בליל. כל עובר אורח יכול להיכנס לשם ולהתיישב מבלי לשאול את המארח.
8. תמיד יש לשמור אוכל. הפתגם הבא מסכם זאת בצורה מצוינת "אמור: 'יבוא אורח' ואחסן את המזון, אל תאכל אותו באומרך: "זה כבר מונח כאן זמן רב" .
9. קבלת פנים. כאשר הוא רואה את האורח, המארח חייב לצאת לקראתו ולברך אותו בברכה: פֵסָאפְּש (או פֵחוס אַפְּשי- יֵבְּלָארְ'- - ברוך הבא, היכנס! ברכות אחרות לא מתאימות למקרה הזה.
10. יש לעזור לרוכב לרדת מסוסו. על המארח לתפוס את הסוס ברסנו ולאחר ירידת הרוכב ממנו, להוביל אותו לאכול. במונחים של ימינו, יש לטפל בכלי הרכב שלו.
11. בהגעה- המארח תמיד מוביל, בפרידה- האורח. הראשון שנכנס לחצר ולבית ההארחה הוא המארח, ואחריו נכנסים האורחים. בימינו, מכיוון שאין בית הארחה נפרד, המבוגר ביותר מהמארחים מוביל אותם לחדר המיועד לאורחים. בפרידה הסדר הפוך. האורח הוא זה שמוביל את ההליכה.
12. יש לעזור לאורח בחפציו ובגדיו. לאחר שהמארח הוביל אותו לחדר ההארחה, הוא צריך לעזור לו להוריד את מעילו וכלי הנשק שלו, ולהושיב אותו במקום המכובד ביותר בחדר. במונחים של ימינו, יש לעזור לאורח עם מזוודותיו ולהראות לו את מקום האחסון שלהם.
13. האורח מתיישב ראשון. המארחים אף פעם לא יושבים לפני - או בו זמנית עם - האורח. רק לאחר הפצרותיו של האורח, זה שעומד לידו, השווה לו בגיל ובמעמד, יושב עמו. אם אין כאלה, אז אף אחד לא יושב וכולם עומדים בשבילו.
14. את האורח, שואלים רק לבריאותו. האורחים נשאלים בראש ובראשונה לבריאותם ורק לאחר מכן על חדשות שהם מביאים עמם.
15. חוק שלושת הימים. במשך שלושה ימים אסור לשאול את האורח - מי הוא, לאן הוא הולך, מאין הוא בא, מה הסיבה לביקורו, כמה זמן הוא מתכנן להישאר, לאן הוא ממשיך מכאן וכדומה.
16. לאחר שלושה ימים, זאת כמובן לאחר שהאורח קיבל את כל הכבוד הראוי לו על פי הקודים ההתנהגותיים שבמסורת האירוח הצ'רקסי, המארח יכול לשאול את האורח מה מעשיו ובמה הוא יכול לעזור לו. המארח מייחס חובה קדושה לתמיכה בכל מה שקשור להשגת המטרות שלמענם חותר האורח.
17. לא משאירים אורח לבדו. שכניו, בניו ובנותיו של בעל הבית תמיד יכולים להחליף אותו במענה לצרכיו של האורח. אבל הם אף פעם לא ישבו איתו אלא מיד יעזבו, או יעמדו בהקשבה לשיחות המבוגרים ויעשו שליחויות לפי רצונותיהם.
18. את הכיבוד מגישים מיד. בהזדמנות הראשונה לאחר הגעת האורח יש להכין שולחן עם מיטב הדברים שיש בבית. בעוד שמכינים את המנה העיקרית, יש להציע לאורח פירות טריים או יבשים וגבינה צ'רקסית. לאחר מכן יוגשו לפי הסדר הבא: בשר צרוב, עוף ברוטב , בשר עגל או כבש מבושל ונזיד שחותם את הארוחה, אותו שותים מקערות עץ ללא כפית. המשקאות שהיו מגישים היו מבוססים פירות או דבש, או משקה אלכוהולי מבוסס דוחן (ולאחר מכן מבוסס תירס) בשם - מָאחְסימֵה. כל מנה כזאת, היו מביאים על שולחן שלוש-רגליים ובסיומה היו לוקחים אותו. מכאן הביטוי הצ'רקסי - פנה (מילולית: קח!) את השולחן.
19. נטילת ידיים לפני האוכל. לפני הארוחה, יש להציע לאורחים לשטוף את ידיהם. במקרה כזה, אשת הבעלים, הבן או הבת שלו יביאו לאורח קערה ויצקו על ידיו מים מתוך כד נחושת (ק'ובְּרָ'אן) תוך שהם ממתינים עם מגבת בהישג יד. כמעט הכל נעשה על ידי המארחים כך שהאורח אפילו לא צריך לקום מכיסאו.
20. תשומת לב. המארח צריך לעקוב אחר תנועותיו ושפת גופו של האורח. ליד השולחן הוא צריך לשים לב אם האוכל לטעמו של האורח והאם הוא אוכל מספיק או לא.
21. סבלנות באכילה. זה נחשב חוסר נימוס לאכול את המנה שלך לפני האורח, מכיוון במקרה הזה האורח תמיד יפרוש מהאוכל שלו לפני הזמן.
22. נטילת ידיים חוזרת. לאחר האוכל, יש להציע שוב לאורח לשטוף את ידיו ופניו.
23. שירותים. אם כל צרכיו של האורח מומשו מראים לו את המקומות שישמשו אותו. בשירותי האורחים תמיד יהיו: כד מים, מגבת ובדרך כלל גם מראה תלויה על קיר.
24. יש להימנע מוויכוח. על המארח בשום פנים ואופן אסור להתנצח ולהתווכח עם האורח שלו, בהנחה כמובן שהוא שומר על כל כללי ההתנהגות המצופים ממנו.
25. הקשבה. זכות הראשונים לשיחה היא לאורח. אסור למארחים לדבר בינם לבין עצמם בנוכחותו של האורח. ועל אחת כמה וכמה, בשפה שהוא לא מבין.
26. יחס מיוחד. על מנת להנעים את זמנו של האורח, על המארח להזמין שכנים ובני משפחה שקרובים לו בגילו ובמעמדו, לארגן מופעי מחול ושירה, משחק וכדומה.
27. האורח מחליט מתי הוא עוזב. אסור בתכלית האיסור אפילו לרמוז לאורח שהוא נשאר יותר מידי זמן ושהגיעה העת שלו לעזוב. - 'יש הזמנת אורח אבל אין גירוש אורח'.
28. טיפול מסור בבגדים. ברגע שהאורח נכנס לבית, יש לקחת את בגדיו החיצוניים ומעילו, לנקות אותם ולהניחם לפי הסדר. אם האורח נשאר ללילה, בבוקר הוא מוצא את בגדיו מכובסים ומגוהצים.
29. חליצת נעליים. בהגיע שעת ההשכבה, יש לעזור לאורח להסיר את נעליו ולשטוף את רגליו (בדרך כלל בתו של המארח הייתה עושה זאת). מנהג זה, המאפיין בעיקר את האבחאזים, נעלם בקרב הצ'רקסים כבר במאה ה-19.
30. הגנה מוחלטת. על המארח מוטלת חובה מוחלטת להגן על כבודו ושלומו של האורח. אם יש צורך, עליו למלא את חובה זאת עם נשק בידיו - 'האורח של הצ'רקסי נמצא במבצר'.
31.שכנוע להאריך שהות. את האורח שהחליט להמשיך בדרכו, יש לשכנע להישאר ישוב ולהעביר את הלילה אצל המארח.
32. החלפת מתנות. אורחים מכובדים לא באים בידיים ריקות ולא עוזבים כך.
33. פרידה בחצר. לאורח שהחליט לעזוב סופית את בית ההארחה, עוזרים לו ללבוש את בגדיו, לעלות על סוסו תוך שמחזיקים את ארכוף הסוס מצד שמאל, ומלווים אותו במקביל לו ובחצי צעד מאחוריו.
34. משקה לדרך. כאשר האורח נמצא על האוכף, נהוג היה לתת לו קרן או קערת משקה. - 'משקה הרכיבה'.
35. ליווי. יש ללוות את האורח עד לקצה הכפר, ולכל הפחות עד לקצה החצר. אורחים שמגיעים ממרחק רב, במיוחד זרים, מלווים עד ליעדם הבא, או שהם מצויים בלווי במשך כל זמנם בארץ.
36. ברכת פרידה. כאשר הוא נפרד מהאורח, על המארח לאחל לו דרך צלחה, והוא מפציר בו לחזור ולבקר שוב.
37. סבר פנים יפה. לאחר הפרידה, המארח מחכה זמן מה עד אשר האורח מתרחק למרחק מסוים. חזרה מיידית הביתה נחשבת לחוסר נימוס מוחלט. והיא גם מרמזת על יחסי האורח-מארח הלקויים שהתקיימו במהלך הביקור.
לכן, על מנת להקל מעט מהקושי שיש למארח, ישנם חוקים ברורים גם לגבי התנהגותו של האורח בביתו של מישהו אחר. חלק נועדו להוריד קצת את חוסר הנעימות שנגרם למארח וחלק נועדו להראות הערכה רבה לקבלת הפנים החמה.
38. ברוכים הנמצאים. כאשר מגיע אורח עליו לברך את מארחיו בברכת קריאה ולשאול את שלומם, הברכה הנפוצה היא - יום טוב לכם! ואחרי קבלת דת האסלאם - סלאם עלייכום - שלום עליכם! או ברכות אחרות תלויות הקשר כמו - בוקר, צהריים או ערב טוב.
39. כניעה מוחלטת למארח.- 'אם אתה באירוח, מה שאומרים לך הוא חוק'. - 'האורח שקט יותר מהכבשה'
40. כבוד מוחלט למארח. אנשים בזים לאורח שהחליט לעזוב את ביתו של המארח שלו לטובת שכנו מכיוון שלא קיבל לדעתו את הכבוד הראוי לו. - 'מי שמחליף את המארח שלו, הנצר שלו נחתך'.
41. התרחקות מגרגרנות. אל לאורח לזלול ולשתות עד אבדן חושים. -'אל תאכל תוך התנפלות על השולחן'. ואם הוא מוזמן לאירוע או חתונה, עליו להגיע עם בטן מלאה.
42. להתעסק בענייניו. על האורח חל איסור להתערב בענייני המשפחה המארחת אותו. כמו כן, זה נחשב לחוסר נימוס מצידו של האורח לקום ממקומו להסתובב בחצר או לגשת למטבח.
43. עליו לשים לב לזמן. האורח צריך לשים לב היטב לזמן שהותו בביתו של המארח. אין עליו לפגוע בו ולעזוב מוקדם מידי ואין עליו להפוך לנטל ולשהות זמן רב מידי.
44. התנהגות נאותה. על האורח לזכור שהוא לא נמצא בביתו ועליו להתנהג באופן שבו הוא היה רוצה שהאורחים שלו יתנהגו אצלו. התדרדרות לריבים, יישוב סכסוכים ישנים, ויכוחים וקללות נחשבים להפצת טומאה.
45. שמירה על כבוד השפחה. חל איסור מוחלט מצידו של האורח לפגוע בכבודם של בני משפחת המארח, למשל פלרטוט עם אשתו או בתו של בעל הבית.
46. הסתפקות במועט. האורח לא מבקש שירותים, מתנות ובקשות שונות אלא אם כן הוא נשאל לכך באופן מפורש. וגם אם יציעו לו משהו, ברוב המקרים, תגובתו המיידית תהיה סירוב.
47. לא להחמיא לדברים שהוא רואה. על האורח להימנע מלהחמיא לדברים שהוא רואה בביתו של המארח. דבר זה יכול להיחשב כבקשה, שעל פי מסורת האירוח, לא יכולה להיות בשום פנים ואופן מסורבת על ידי המארח. ולמעשה במובן השלילי שלה - זאת סחיטה.
48. פרידה לשלום. כאשר יוצא האורח מבית מארחיו, חובה עליו להודות לכל בני הבית על קבלת הפנים, ולאחל למבוגרים שביניהם שהם יחזרו ויתראו שוב.
49. עזיבה בטעם טוב. לפני שהוא עולה על סוסו, על האורח להפנות את ראשו לכיוון הבית שהוא עוזב. פעולה זאת מסמלת שביעות רצון והכרת תודה כלפי מארחיו.
50. כבוד עצמי. על האורח (במיוחד אם הוא צעיר) לסרב לכל עזרה בעליה על סוסו או בליווי עד למחוץ לשער. רק אם הוא יודע בוודאות שהמארח שלו יתעקש על כך, עליו לאפשר לו לעשות זאת.
רשימה זו היא כמובן לא רשימה ממצה של כל יחסי הגומלין בין האורח והמארח, אבל היא מכילה בתוכה את רוב העקרונות החשובים של האירוח הצ'רקסי. בימינו אנו, אנחנו נכנעים להרבה תכתיבים חברתיים חדשים ותרבות האירוח איבדה במידה רבה את התפקיד הרשמי שהיה לה בחברה הצ'רקסית. ובאותה מידה היא הפכה לפחות מעודנת ועשירה וגם יותר גמישה וכללית. יחד עם זאת, העקרונות העיקריים בתרבות האירוח עדיין שומרים על מעמדם והם מהווים כאמור את אחד מעמודי התווך שעליהם בנוי כל הקוד ההתנהגותי של הצ'רקסים.
ואם נצטרך לתמצת את חשיבותו של בית ההארחה במשפט אחד, יהיה זה המשפט של נאלו זאוור - גדול חוקרי התרבות הצ'רקסית במאה ה-20 :
"בית ההארחה הוא גם מסעדה וגם אולם אירועים, גם משרד שבו בעיות פוליטיות נפתרות וגם אוניברסיטה לדור הצעיר"
(נאלו, 1974)
ועלינו מוטלת החובה לשמור עליו כך כמה שאפשר ולהעביר את הידע הזה לדורות הבאים.
דוד שוגן
מנהל המרכז למורשת הצ‘רקסית
*זוהי גרסה מקוצרת יחסית לפרסום ארוך יותר על תרבות האירוח, שיופיע בעתיד במסגרת המרכז למורשת הצ‘רקסית.