הפגנת תמיכה בפוטין בבלגרד, בחודש שעבר
טלי קרופקין
ספר שעוקב אחר דרכם של נשיא רוסיה וחבריו מהק־ג־ב אל השררה והעושר המופלג מצא מקלט בארה"ב, אחרי שהחשש מהסתבכות עם הקרמלין גרם למו"ל הבריטי לבטל את הפרסום
רבות נכתב על עברו של ולדימיר פוטין בק־ג־ב ועל דרכם של מקורביו בסוכנות הביון המרכזית של רוסיה אל הצמרת הפוליטית והכלכלית של המדינה. גם העובדה שבשני העשורים האחרונים הפכו רבים מהנמנים עם חוג מקורביו של פוטין למולטי מיליונרים הגדולים ביותר ברוסיה ידועה לכל.
ובכל זאת, ההאשמות שמועלות בספרה החדש של החוקרת האמריקאית קארן דאבישה "?Putin’s Kleptocracy: Who Owns Russia", גרמו להוצאת הספרים של אוניברסיטת קיימברידג' לסגת ברגע האחרון מכוונתה לפרסם את הספר, מחשש שיוביל לתביעת דיבה מצד הקרמלין שבה לא תוכל לעמוד. בצר לה, מצא ספרה של דאבישה "מקלט פוליטי" בארה"ב בזכות העיגון של חופש הביטוי, תוך שהוא מעורר עניין בקרב קוראים ובעלי דעה.
במרכז הספר עומדת הטענה כי בשלהי שנות ה-80 הלך וגבר החשש בקרב אנשי הק־ג־ב מהתפרקות ברית המועצות ומהאפשרות שהדבר יוביל לפגיעה במקורות ההכנסה ובמידת ההשפעה שלהם. לכן, הם רקמו תוכנית להקמת משטר חדש, שישלוט בתהליכי ההפרטה, יגביל את הדמוקרטיה ויחזיר את רוסיה לעמדה של מעצמת על.
דאבישה, מומחית לפוליטיקה רוסית באוניברסיטת אוהיו, מתבססת על מסמכים שנחשפו בידי עיתונאים רוסיים ומערביים, הדלפות ויקיליקס ועדויות של עריקים מהק־ג־ב ומהחוגים הפנימיים של הקרמלין, הקושרים בין פוטין לניסיון ההפיכה נגד מיכאיל גורבצ'וב ב-1991, העברות סכומי עתק אל מחוץ לרוסיה והשתלטות עובדים בשירותי הביון, בסיוע המאפיה הרוסית, על כל עמדות המפתח תוך כדי דיכוי אלים של יריבים פוליטיים ועסקיים.
"באביב 1990 גוייסתי כמו רבים אחרים בק־ג־ב לפעולה מיוחדת להעברת הכספים", מספר סוכן לשעבר המצוטט בספר, "החיים שלי התחלקו בין מוסקבה, סנט פטרבורג, שטוקהולם וז'נבה. אנחנו, הפטריוטים של הק־ג־ב, העברנו מיליונים על גבי מיליונים של דולרים לכספות בבנקים בחו"ל. דרך אותם ערוצים העברנו גם את הכספים של הפשע המאורגן, עד שכבר לא יכולתי להבחין בין הכסף ששייך לק־ג־ב לכסף של המאפיה. כששאלתי על כך, הם ענו: 'פשוט תזיז את הכסף המזוין'. וזה מה שעשיתי".
פרק שלם בספר מוקדש לשאלה אם פוטין, שעבד באותה תקופה בעיריית סנט פטרבורג, היה בין אנשי הק־ג־ב שהוצבו ב-1990 בעמדות מפתח וחיכו לניסיון ההפיכה שבוצע נגד מיכאיל גורבצ'וב שנה לאחר מכן. אנשי ביטחון רוסיים עצרו אז את נשיאה האחרון של ברית המועצות וכלאו אותו בבית הקיץ שלו למשך כמה ימים. "פוטין עצמו מודה כי המשיך להיות בקשר עם הק־ג־ב ואף קיבל מהסוכנות משכורת. הם רצו בתמיכה שלה זכה מראש העיר, אם כי פוטין רומז שמדובר בעיקר בתמיכה ביוזמות העסקיות של הק־ג־ב", כותבת דאבישה.
חלק מרכזי אחר עוסק בכפר הנופש השיתופי "אוזרו", שהוקם על ידי פוטין וכמה ממקורביו בשנות ה-90. דאבישה מביאה ציטוטים כיצד איימו חמשת המתאגדים - כולם מחזיקים היום בעמדות מפתח בממשלה ובכלכלה הרוסית - על תושבי המקום כדי שימכרו להם קרקעות. אחד ממקורות ההון של הקבוצה היה "בנק רוסיאיה" ופוטין היה זה שקידם את שיתוף הפעולה בין הבנק לעיריית סנט פטרבורג. באופן אירוני משהו, את הבסיס המשפטי לשיתוף הפעולה בין העירייה לבנק הניח דמיטרי מדבדב, כיום ראש ממשלת רוסיה ובעבר עובד ציבור ששולחנו ניצב סמוך למשרדו של פוטין בעירייה.
חמשת המתאגדים גם השתלטו על חלק ניכר ממניות המפלגה הקומוניסטית בתהליכי ההפרטה המואצים שעברה רוסיה. גורם אחר שחבר אליהם באמצעות הבנק הוא גנאדי פטרוב, מראשי "מאפיית טמבוב", ארגון הפשע ששלט באותה תקופה בסנט פטרבורג.
חנות למוצרי חשמל במוסקבה, באפריל
"מעולם בהיסטוריה של רוסיה לא היה מצב בו מאה בני אדם שולטים ב-30% מאוצרות המדינה. זה לא היה המצב בתקופת הצאר וגם לא בתקופת הקומוניסטים. סביבתו של פוטין אינה זקוקה לצמיחה או לסקולקובו (עמק הסיליקון הרוסי שנבנה ליד מוסקבה - ט"ק), היא זקוקה לכלכלה שמבוססת על משאבים טבעיים. כך היא תוכל לסחוט עוד ועוד דולרים ולאכסן אותם מחוץ למדינה", אמרה דאבישה באחרונה בראיון לרדיו אירופה החופשית.
לדבריה, הדחיקה המהירה של התקשורת העצמאית תרמה לשימור "הקלפטוקרטיה" ברוסיה ומנעה מהציבור להתמרד גם לנוכח התעשרותם של מקורבי פוטין. "עם השבעתו של פוטין לנשיאות בשנת 2000, בוצעה פשיטה על המשרדים של גוף התקשורת העצמאי 'מדיה מוסט'. הפושטים לא היו פקידי משפט כי אם בריונים לובשי שחור. המטרה היתה להסיר כל ספק לגבי האופן שבו הרשויות יתמודדו מעתה עם עיתונות אופוזיציונית. זה קרה שלושה ימים אחרי ההשבעה, כך שניתן להבין שהפעולה הזו תוכננה הרבה קודם לכך".
דאבישה מפנה זרקור גם לזוויות רכילותיות יותר הנוגעות לחייו של נשיא רוסיה ומביאה בספרה שתי נשים שעבדו עמו בתקופה שבה היה סוכן ק־ג־ב צעיר במזרח גרמניה. השתיים, שהתיידדו עם לודמילה, רעייתו דאז של פוטין, מעידות על חייהם של בני הזוג ועל כך שסיפרה להן שהוא נוהג להכות אותה ולבגוד בה. לאורך כל הספר מצטייר פוטין כמי שהיה קרוב לכל האירועים המרכזיים שהתרחשו ברוסיה לאורך שנות ה-90 וחרותים בזכרון הקולקטיבי: החל מניסיון ההפיכה הדרמטי, דרך הפיכתה המהירה של סנט פטרבורג לבירת הפשע הרוסית ועד ההשתלטות על ערוץ מדיה מוסט לעיני הצופים הנדהמים.
הספר התקבל בברכה בחוגים הליברליים ברוסיה, לאו דווקא בגלל ההאשמות נגד פוטין אלא דווקא בגלל האפשרות שהוא ישפיע על דעת הקהל במערב ואולי גם המדיניות האמריקאית. "דאבישה מונה באופן יסודי עובדות שכבר מזמן ידועות לנו כאן ברוסיה, אולם הן לא ידועות למיליוני בעלי מניות שמשקיעים ברוסיה. 'התורמים' שמתחזקים ללא ידיעתם את פוטין יצטמררו", נכתב באתרו של גארי קספארוב, אלוף השחמט האגדי שהפך בשנים האחרונות לאחד מיריביו הפוליטיים המרכזיים של פוטין.
ספרה של דאבישה זכה לביקורת חיובית בתקשורת האמריקאית, אך גם עורר שאלות ביחס למידת אמינות הטענה כי כל מהלכיו של פוטין היו חלק מתוכנית מורכבת של הק־ג־ב להשתלטות על רוסיה. "פוטין אולי יסכים כי הוא מנהיג סמכותני, לאומן ובונה אימפריות, אבל הוא לא יתייחס בקלות להאשמה שהוא נוכל מהשורה או לא מהשורה", נכתב בניו יורק טיימס. וושינגטון פוסט כתב כי מדובר בתיאור של "מעשים שכנראה נבעו מתאוות בצע פשוטה. כשקוראים ספר זה או אחר על רוסיה, עדיף להימנע מלהתיימר להבין את המניעים של האיש בקרמלין ולתת לדיווחים לדבר בעד עצמם".