פוטין טעה בכל הנחות היסוד הפוליטיות והכלכליות שלו כשפעל בקרים ובאוקראינה - הסנקציות ועוצמת ההידרדרות הכלכלית הפתיעו אותו, והוא עלול למצוא עצמו ניצב בפני מהפכה מבפנים
תקופת המשבר הנוכחית שעוברת על רוסיה, שללא ספק תסתיים בירידת הנשיא, ולדימיר פוטין, מהבמה, תישפט בהיסטוריה באחת משתי דרכים - האחת היא שהאשם העיקרי הוא פוטין, האיש שטען כי נפילת בריה"מ היתה האסון הגיאו־פוליטי הגדול ביותר של המאה ה–20; מעריץ של סטלין שאפילו החזיר את המנון בריה"מ, בשינוי המלים, כהמנון רוסיה; האיש שאמר בספטמבר 2013: "איחודה מחדש של ברית המועצות לשעבר ליישות גיאו־פוליטית יחידה היא בעדיפות עליונה לרוסיה".
השנייה היא שהאשם הוא המערב, ובעיקר האיחוד האירופי, עם שאיפות ההתפשטות הבלתי נלאות של הנהגתו, גם במחיר פגיעה באינטרסים חיוניים של רוסיה. היה זה ראש ממשלת בריטניה, דיוויד קמרון, שאמר בביקור בקזחסטן ב–2013 כי "האיחוד האירופי צריך להתפרש מהאוקיאנוס האטלנטי ועד הרי אורל". נשיא האיחוד לשעבר, הרמן ון רומפוי, אמר בריאיון לעיתון בלגי כי אירופה כולה, למעט רוסיה תהיה בטווח הארוך חלק כלשהו מהאיחוד האירופי.
גם וושינגטון, שהתעלמה באופן מוחלט מהאינטרסים הרוסיים החיוניים והלגיטימיים באוקראינה תרמה את חלקה למשבר.
ואולם עיקר הבעיה של פוטין נעוצה בעובדה שהוא טעה כמעט בכל הנחות היסוד שלו כשפעל בקרים ובאוקראינה, אף שאין ספק שצדק בדרישותיו הבסיסיות בנושא. בראש ובראשונה הוא לא הבין את משמעות פרשיית סנודן עבור הבית הלבן והממסד בוושינגטון. בכך שנתן לחושף השחיתויות אדוארד סנודן מקלט מדיני, הצליח להקים עליו את כל ההנהגה הפוליטית־ביטחונית בארה"ב.
גם תגובתו להפלת המטוס המלזי היתה טעות קריטית. אין עורר שפעולת ההפלה לא היתה מכוונת, אך במקום להתנצל ולהציע פיצויים (בשיטה האמריקאית), פעל כמי שדנ"א של סוכן קג"ב נמצא ברמ"ח איבריו, והכחיש כל קשר של רוסיה והמורדים להפלה.
הנחת המוצא שלו כי המערב חלש פוליטית, ובעיקר וושינגטון ואובמה חלשים ומחוסרי כל חוט שדרה ויקבלו כל פעולה שרוסיה תעשה מחוסר ברירה או מחוסר יכולת לפעול - היתה שגויה באופן קיצוני.
עוצמת ההידרדרות הכלכלית ברוסיה והמהירות שבה התרחשה מעידה על הפער הגדול בין ראייתו של פוטין את רוסיה דרך עיניהם של אומרי ההן שלו לבין המציאות, שבה הבורסה והמטבע קורסים, ההון בורח (יותר מ–120 מיליארד דולר השנה) והכלכלה הריאלית מתפרקת ועלולה לחזור תוך זמן קצר למראות שנות ה–90.
לאף אחד אין פתרון, גם לא לפוטין
תהליך פולחן האישיות של פוטין היה מרכיב משמעותי בדיסוננס הזה. עוזרו הקרוב, ויאצ'סלב וולודין, אמר באחרונה: "אם אין פוטין - אין רוסיה", ובתערוכה במוסקווה לרגל יום הולדתו הוצג פוטין כהרקולס שמחזיק את כדור הארץ על גבו.
הבקיעים הפנימיים בתוך מערכת השלטון, הן של המעגל הפנימי (הסילוביקי) והן של האוליגרכים, מתחילים לצוץ על פני השטח. מעצרו של האוליגרך ולדימיר יבטושנקוב, שנחשב מקורב לראש הממשלה דמיטרי מדוודב, היה יריית הפתיחה של העימות הפנימי, כשבמקביל, אמר שר הכלכלה, אלכסיי אוליוקאייב, כי מעצר איש עסקים פוגע בכלכלה ומעודד בריחת הון.
שר האוצר לשעבר, אלכסיי קודרין, קבע בוועידת סוצ'י שאווירת ההשקעות לא תשתנה ללא שינוי בהנהגה הפוליטית. גרמן גרף, יו"ר סברבנק - הבנק הגדול ברוסיה - שנחשב ידיד אישי קרוב וחביבו של פוטין, תקף את הממשלה על רקע המשבר הכלכלי והזהיר: "אי־אפשר להשתמש בגולאג כדי ליצור מוטיבציה". בתוך זמן קצר הטלוויזיה שבשליטת הקרמלין הגדירה אותו כגיס חמישי.
לפי דיווח של סוכנות הידיעות בלומברג, בישיבה פנימית עם פוטין ב–19 בנובמבר אמר שר הכלכלה אוליוקאייב כי יש מיתון בפתח, האינפלציה יוצאת מכלל שליטה, הרובל והנפט בצניחה חופשית. יש להפסיק העיצומים על הכלכלה הרוסית על ידי המערב, טען השר. כך נשמעה השיחה בין השניים: פוטין: "האם אתה, אלכסיי ולטינוביץ', יודע איך לעשות זאת?"
אוליוקאייב: "לא, ולדימיר ולדימירוביץ', קיווינו שאתה יודע".
פוטין: "אני גם לא יודע, ויש לבדוק אופציות לעוד עשור כזה".
גם הרופאים, שכעובדי מדינה נהנו מסובסידיות והטבות של הקרמלין והיו מבסיס התמיכה של פוטין, יצאו באחרונה להפגנות רבות משתתפים נגד הרפורמות של הממשלה הרוסית.
כל הסימנים האלה מראים בוודאות שכלכלת רוסיה נמצאת על סף התפרקות. הסנקציות הכלכליות שמונעות כמעט כל גיוס הון באירופה ובארה"ב, ביחד עם התמוטטות מחירי הסחורות, ובעיקר מחירי הנפט, מחריפים את המצב באופן דרמטי. לא פלא שחברות מובילות, בהן חברת הנפט הממשלתית רוזנפט, מבקשות סיוע ממשלתי משמעותי מתוך הרזרבות במטבע זר של המדינה.
בנוסף לכך, סבלו האוליגרכים ממחיקה מסיבית של נכסיהם כתוצאה ממפולת מחירי המניות בבורסה של מוסקבה, יחד עם נפילתו החופשית של הרובל. במאי האחרון הורה פוטין לאוליגרכים להחזיר את נכסיהם הנזילים מחו"ל ולהשקיע בבורסה הרוסית ובמטבע. באותו חודש היה תיקון חיובי גדול בשוקי המניות וברובל. ואולם, כשהתבררה עוצמת הפגיעה של הסנקציות בשילוב נפילת מחירי הנפט, קרסו הבורסה והמטבע, וגרמו להפסדים דרמטיים גם באותו מרכיב נזיל - מזומן, שנחשב למוגן מפני העימות עם המערב.
מעמדו של פוטין כאיש שאושש את הכלכלה והעלה משמעותית את רמת החיים ברוסיה נסדק והולך, וללא ספק ייפגע קשות כשההידרדרות של המגזר העסקי ורמת החיים תגיע לכל שכבות האוכלוסייה. אלה ילוו באינפלציה מהירה בעקבות התמוטטות המטבע ובמדפים ריקים עקב מחסור במט"ח וחוסר היכולת של תאגידים רוסיים לעמוד בהתחייבויות כלפי בנקים וספקים מחו"ל. אז גם יתברר שסיפוח קרים והשתלטות על מזרח אוקראינה, שגרמו בתחילה להתרוממות רוח לאומית ברוסיה ולתמיכה נלהבת בפוטין, גרמו למעשה לנזקים כלכליים ולפגיעה ברמת החיים, שיחזירו את רוסיה לשנות המשטר הקומוניסטי.
תופי מלחמה
כל אלה יביאו בסופו של דבר לגמר שלטונו של פוטין במוקדם ולא במאוחר. אירוע זה יקרה או דרך החלפתו על ידי השלטון הקיים, או דרך מהפכה צבעונית, שפוטין התייחס לחשש מפניה בנאומו בשבוע שעבר.
ואולם השאלה המכרעת היא אם משטר בעל אפיונים כמו זה של פוטין - שיודע שאין לו מקום מקלט מדיני ופיננסי, ומרבית רכושו מוחרם או נפגע בערכו באופן משמעותי - יכול לרדת מהבמה ללא מלחמה אמיתית (לא מלחמה קרה), או לפחות הסלמה של העימות.
בסופו של דבר, האנשים שעומדים בראש השלטון במוסקבה חושבים במונחי כוח והרתעה, שבויים בקונספציות אותם הם יצרו, כדברי קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, שאמרה שפוטין מנותק מהמציאות וחי בעולם של עצמו. קשה להאמין שהם ירימו ידיים או אפילו ייסוגו.
סימנים ברורים לכך נראים בשימוש ההולך וגובר בהפגנת כוח ברחבי העולם על ידי רוסיה - הפרות חוזרות של התחום האוויר של נאט"ו, הגעת פוטין לכנס ג'י־20 באוסטרליה מלווה באוניות קרב עד גבול המים הטריטוריאליים, הודעה כי חיל האוויר הרוסי ישלח מפציצים לטווח ארוך לסיורים באזור מפרץ מקסיקו וקליפורניה סמוך לגבולות ארה"ב, שייטת משחתות רוסיות שנכנסת לתעלה האנגלית לצורך אימונים; שר החוץ סרגיי לבארוב שאמר שהגיע הזמן לשדרג את רמת הנשק הקונבנציונלית והגרעינית של רוסיה; והתבטאותו של פוטין בשיחתו עם נשיא אוקראינה פרושצ'נקו כי אם ירצה, בתוך יומיים כוחות רוסיים יכולים להיות לא רק בקייב, אלא גם בריגה, בווילינוס, בטאלין, בוורשה או בבוקרשט.
רק באחרונה הגן פוטין על הסכם ריבנטרופ־מולוטוב בין היטלר לסטאלין על כיבוש וחלוקת פולין, ונודע כי הקרמלין מממן ימין קיצוני באירופה, כולל גורמים ניאו־נאצים, ומשוכנע שהמערב קיבל החלטה אסטרטגית להחליף את השלטון במוסקבה.
ואכן, אין ספק שתופי המלחמה החלו להדהד ברחבי אירופה. צעד ראשון אפשרי על ידי הקרמלין יהיה לרכז כוחות צבא משמעותיים בגבול המדינות הבלטיות, ואולי אפילו להשתלט על העיר נארווה באסטוניה, שלה מאפיינים דומים לאלה של קרים, עם 85% רוסים, כדי להפגין בפני מדינות החברות בנאט"ו את אוזלת ידו של הארגון בהגנה עליהן.
על רקע אפשרות כזאת ניתן להבין את התבטאות סגן שר החוץ הרוסי כי נאט"ו גורם בכוונה לחוסר יציבות במדינות הבלטיות.
אפשרות נוספת היא חימום העימות במזרח התיכון, כולל הסכסוך הישראלי־פלסטיני, בין השאר כדי להדגיש את חולשת מעמדה של ארה"ב באזור, או אולי אפילו ליצור אי־שקט במדינות המפרץ ובסעודיה, תוך תמיכה באיראן והפרת הסנקציות כלפיה.
לא הולך לשום מקום
האגדה מספרת שבערב מותו של גנרל פרנקו באו מפקדי הצבא הספרדי להיפרד ממנו בהצדעה ליד מיטתו, תוך אמירת "להתראות גנרליסימו". פרנקו השיב להם: "למה אתם נפרדים ממני? לאן אתם הולכים?"
פוטין לא מתכוון ללכת לשום מקום. הוא לא יעזוב את הבמה ללא מלחמה אמיתית. לחוסר מזלו של העולם החופשי, כשלאדם כזה יש נשק גרעיני, המשמעות עלולה להיות הרסנית לכולנו.
הכותב:
אבי טיומקין
יועץ לקרנות גידור בינלאומיות בתחום הגלובל־מקרו