הפרסומים האחרונים טוענים כי רוסיה מעבירה מערכות מתקדמות ולוחמים לסוריה. במקביל נודע כי מוסקבה וטהרן מתאמות מאצמים במטרה לשמר את משטר אסד. מה יעלה בגורל ההרפתקה הרוסית הפעם? אל"מ (מיל') פסח מלובני ונחמיה בורגין מנסים לגלות מה עומד מאחורי מהלכי האחרונים של פוטין
בתולדות האזור ב-45 השנים האחרונות מוכרים שני מבצעי "קווקז", ששניהם קשורים להבאת כוחות סובייטיים עצמאיים לאיזור. הראשון היה הבאת הכוחות למצרים בתחילת שנת 1970, שכללו דיוויזיית הגנה אווירית של טילי קרקע-אוויר 3-SA, וטייסות מיג-21 עצמאיות. השני היה הבאת שתי חטיבות הגנה אווירית של טילי 5-SA, שהובאו לסוריה בתחילת שנת 1983, בעקבות השמדת סוללות טילי הקרקע-אוויר הסוריות שהיו פרוסות בבקאע על ידי חיל האוויר הישראלי, במבצע "שלום הגליל".
עתה אנו עדים אולי למבצע חדש של רוסיה בהנהגתו של פוטין, יורשתה של ברית המועצות מאז, של הבאת כוחות רוסים עצמאים לסוריה, כדי להלחם למענו של שליט סוריה וידידם, בשאר אל-אסד, נגד אויביו, צבא סוריה החופשי, הארגונים האסלאמיים השונים, ובראשם ג'בהת אל-נוצרה, וכוחות המדינה האסלאמית (דאעש).
על-פי המתפרסם באמצעי התקשורת, סוכם לאחרונה (אולי בביקור מפקד כוחות אל-קודס האיראני, הגנרל סולימאני במוסקבה) כי שתי המדינות, רוסיה ואיראן, שהן תומכותיו היחידות כיום של משטר אסד בסוריה, תשלחנה את כוחותיהן לסוריה, כדי לנהל את הלחימה נגד אויביו ומתנגדיו, ואולי על ידי כך להצילו ולמנוע את נפילת משטרו, ואולי להביא כך לסיומה של מלחמה עקובה מדם זו.
כבר התבשרנו מאמצעי התקשורת כי מספר מאות מלוחמי משמרות המהפכה האיראנית הגיעו לסוריה, ונכנסו לקרב בגזרת זבדאני, הגובלת עם לבנון, לצידם של מעט הכוחות של הצבא הסורי ולוחמי החיזבאללה של נסראללה, כדי להכריע קרב חשוב זה לטובת המשטר, וגם כדי למנוע זליגת המלחמה בגזרה זו לתוך לבנון.
בהיבט הרוסי התבשרנו כי כוח חלוץ כבר הגיע לסוריה, ואולי אף נלחם נגד כוחות המורדים בגזרת אידליב ומחוז לאדקיה שבצפון-מערב המדינה. התמונה של הגעת הכוחות הרוסים עדיין לא נהירה לגמרי, והרוסים, שרק לאחרונה הודו בשיגור הכוח לסוריה, פועלים כהרגלם בחשאי ובהסתר, כפי שנהגו גם במבצעי "קווקז" הקודמים, מחשש לעינא בישא מצד המערב והמורדים. גם האיראנים פועלים באופן דומה.
עד כה ידוע על הגעת שתי נחתות ומספר ספינות תובלה רוסיות, מנמלי הים השחור לנמל לאדקיה בסוריה, כשהן עמוסות לעייפה בנשק מסוגים שונים (בעיקר עבור כוחות קרקעיים). כן נמסר על תכנון טיסות באמצעות מטוסי תובלה, מרוסיה לסוריה, בנתיבים שונים, המחייבים את אישורן של המדינות שבשמיהן יעברו, כבולגריה ויוון. עד כה ידוע על לפחות על ביצוען של 10 טיסות של מטוסי תובלה גדולים מדגם אנטונוב-124, שטסו בנתיב עוקף דרך איראן ועיראק, לאחר שבולגריה סרבה לאשר את מעברם בתחומה האווירי. המטוסים נחתו בשדה התעופה בלאדקיה.
נראה כי ראשוני הכוח הרוסי החל להגיע לסוריה ב-22 באוגוסט, ואפשר כי הצבתו תושלם בהדרגה עד ראשית אוקטובר. לפי שעה הגיעו לסוריה שני גדודי נחתים מחטיבת חי"ר ימי 810 מצי הים השחור, יחידת לוחמי קומנדו, ופלוגת לוחמי חי"ר המצויידת בנגמ"שים חדישים מדגם 82- BTR. כוח לוגיסטי פועל להרחבת שדה התעופה הבינ"ל בלאדקיה, כולל הקמת משטחי נחיתה למסוקים, הצבת מגדל פיקוח חדש, ופריסת מתקני קשר ואיסוף מודיעין. ליד השדה הוצבו עשרות מבנים טרומיים, העשויים לקלוט לפחות 1,000 חיילים. נראה כי מדובר בהכנות להגעת טייסות מטוסי קרב ומסוקי תקיפה. בנוסף צפוייה הגעתן של סוללות טק"א מדגם 22-SA, שיאוישו אף הן בצוותים רוסיים. במקביל החלו אוניות הצי הרוסי בתמרון ימי גדול ליד החוף הסורי.
מהלכים אלה יכולים להצביע על תחילתן של "רכבות" אווירית וימית, להעברת כוחות רוסים לסוריה, בעקבות החלטה שהתקבלה בקרמלין לאחרונה, כנראה על-פי בקשת המשטר הסורי (ובהסכמה ותיאום גם עם מקבלי ההחלטות בטהרן), כפי שאירע גם במבצעי "קווקז" הקודמים, שבאו בעקבות בקשות הסיוע הדחופות של נאצר (ב-1969) ואסד (ב-1982), בשל המצוקה שנקלעו אליה בעקבות כשלונותיהם הצבאיים, במקרים אלה מול ישראל, וחיל האוויר שלה.
בשאר אל-אסד נלחם נגד האופוזיציה שקמה נגדו, זה למעלה מארבע שנים. בשנה האחרונה אנו עדים להידרדרות הולכת וגוברת במצבו, וזאת למרות סיוע החוץ שהגיע אליו, בדמות לוחמי חיזבאללה ומתנדבים שיעים אחרים ממקומות שונים במרחב. אך נראה כי כל אלה עדיין לא הצליחו להביא לו את הישועה, ולכן החליט כי לו נותרה בידו ברירה, ולהשתמש בקלפים האחרונים והחזקים שעדיין נותרו בידיו – ידידיו ברוסיה ובאיראן.
בכך ניתן לסמן כי מלחמה זו נכנסת לשלב חדש, אולי האחרון שלה, שבה יתייצבו כוחות זרים רשמיים – רוסים ואיראנים, לצידו של המשטר הסורי הדועך, וינסו להחיותו, להכות באויביו, ולהחזיר את הגלגל לאחור. עם שלב זה לא יצלח, עשוי הדבר לסמן את סופו של המשטר, והעומד בראשו.
כדי להצליח במשימה, ולהביס את הכוחות השונים הנלחמים כיום נגד משטר אסד ותומכיו ברחבי המדינה, יהיה על הרוסים והאיראנים להביא לסוריה כוחות קרקעיים ניכרים (מה שהנשיא אובמה קורא boots on the ground), מתוגברים בכוחות אוויריים, שיוכלו להעניק להם סיוע אווירי קרוב (מטוסים ומסוקים), ולא כמה מאות לוחמים. הדבר יחייב אותן להביא לסוריה כוחות עילית, בהיקפים גדולים יחסית, העשויים לשקוע בלחימה ממושכת וקשה, וגם רבת אבידות, מול לוחמים פנאטים וקיצונים, שעד כה הוכיחו יכולת צבאית לא רעה בלחימה, הן מול הצבא הסורי, ועוד יותר מול הצבא העיראקי, שהוקם, צויד ואומן על ידי האמריקאים, מאז שכבשו את עיראק באביב 2003.
טרם ברור מהי התכנית המבצעית של הרוסים והאיראנים שמגיעים ויגיעו לסוריה, ללחימה, האם הם יתמקדו בגזרות "הבוערות" בשלב הזה – מרחב דמשק, ואזור לאדקיה שבחוף הסורי (האיזור העלאווי) – או שיפעלו גם בגזרות אחרות. האם מדובר בלחימה שנועדה בעיקרה להגן על היעדים החיוניים למשטר הסורי ולאוכלוסיה התומכת בו, או שמתוכננים גם מבצעים התקפיים ברחבי סוריה.
אמנם הסיבה העיקרית להחלטתו של פוטין לשגר כוח משלוח צבאי לסוריה הוא מצב המצוקה שאליו נקלע משטרו של אסד, בעקבות הכשלונות הרצופים שנחל לאחרונה צבא סוריה בקרבות עם גורמי האופוזיציה. עם זאת, הצטרפותה של טורקיה למערכה הצבאית נגד דאעש, וכוונתה המוצהרת לכונן בצפון סוריה אזור האסור לטיסה, נתפשו במוסקבה כאיום משמעותי על פעילות חיל האויר הסורי, וכזרז אפשרי להגברת לחצם של כוחות האופוזיציה על מעוזו של אסד באזור לאדקיה. כשלונם של הרוסים בחודשים האחרונים לכונן קואליציה חלופית למאבק בדאעש, תרמו אף הם להחלטה לפעול בסוריה באורח עצמאי.
יצויין גם, כי ברקע להחלטה הרוסית להתערב ישירות להגנתו של בשאר אל-אסד, עומדת התרשמותם הברורה מכך שממשל אובמה מעוניין לצמצם מעורבותו באזור, וכי הוא נוטה להשלים בלית ברירה עם המשך שלטונו של אסד בסוריה, נוכח האיום הגובר של דאעש. הרוסים כנראה מעריכים גם כי מדינות מערב אירופה ואף סעודיה, נחרצות פחות בהתנגדותן להמשך שלטונו של אסד. בראייתה של מוסקבה שיגורו של כוח המשלוח לסוריה יאפשר לה לקבוע כללי משחק חדשים באזור, יאלץ את המערב להשלים עם המשך שלטונו של אסד, יגביל פעילות אווירית של מדינות הקואליציה בתחומה של סוריה, ויאלץ את הנשיא אובמה להסכים לשילובה של רוסיה במערכה נגד דאעש, במעמד שווה לזה של ארצות הברית. בנוסף, הקמת והרחבת מערך של בסיסי ים ואוויר בצפון סוריה, יאפשר לרוסים להרחיב את מאחזם בסוריה, ויבסס את פעילות הצי הרוסי באגן המזרחי של הים התיכון.
במהלך זה לוקחים שליטי רוסיה ואיראן סיכונים לא מעטים. הרוסים היו בטוחים ב-1979, כאשר כוחותיהם פלשו לאפגניסטן, כי יתגברו במהירות על הכוחות המורדים שם, שפעלו נגד המשטר, שנתמך על ידם, והיה זקוק לסיועם הדחוף כנגד אויביו. עם זאת, הם לא לקחו בחשבון מרכיבים שונים, שהשפיעו על יכולתם להביס את הכוחות מולם פעלו, והמלחמה נמשכה עשור, כשבסופו של דבר הם נאלצו להוציא את כוחותיהם משם, לאחר שספגו אבידות כבדות, ולהחזירם הביתה. מלחמה זו נחשבת מאז כמעין מלחמת וייטנאם של ברית המועצות.
יתכן כי הרוסים למדו את לקחיהם מאז, והם מוכנים טוב יותר היום לנהל מלחמה חדשה בסוריה, אך יש לציין כי גם הפעם קיים סיכון, שהם והאיראנים יסתבכו במלחמת גרילה, שבה לכוחות המקומיים יש בדרך כלל יתרון על פני הכוחות הזרים, הנלחמים נגדם, כפי שקרה לסובייטים באפגניסטן, וגם כפי שקרה לכוחות הצרפתים בשנות ה-20 וה-30 בסוריה עצמה, והתוצאות ידועות.
נראה כי בשלב זה הרוסים מעריכים, כי למרות הסיכונים שלקחו על עצמם עד כה, הצעד הדרסטי בו נקטו הינו הימור מוצלח מבחינתם, שעשוי להניב להם יתרונות משמעותיים, בנוסף למניעת אובדן מאחזם האחרון במזרח התיכון, בשטחה של ידידתם סוריה. זאת בין השאר, לאור התגובה המהוססת של ארצות הברית, העדר גינויים מצד סעודיה ומדינות המפרץ, ונכונות גוברת של מדינות מערב אירופה להשלים עם המציאות החדשה שנוצרה בשטח. סביר כי בטווח הקרוב יפעלו הרוסים לקבל לגיטימציה בינ"ל למעמדם החדש כשחקן מפתח באזור, במישור הצבאי והדיפלומטי כאחד.
עם זאת, התייצבות זו שלהם לצד הגוש השיעי (אסד והאיראנים), עשויה להפוך את רוסיה לאויבת האסלאם הסוני, המיוצג על ידי הארגונים והגורמים הנלחמים בסוריה נגד המשטר, ולכך עשויות להיות השלכות ארוכות טווח ביחסי שני הגורמים, ובמיוחד באשר לביטחון הפנים ברוסיה. גם הסתבכות במלחמה רוויית אבידות עשויה לגרור מחאה נרחבת בדעת הקהל ברוסיה נגד השלטון, כפי שארע גם במלחמה באפגניסטן, במיוחד כאשר דאעש יפרסמו כיצד הם עורפים את ראשיהם של חיילים רוסים שנפלו בידיהם, או שורפים טייסים רוסים שנפלו בשטחם, בעודם בחיים, מעשים שכבר עשו בעבר.
רק ימים יגידו כיצד יתבצע מבצע "קווקז" החדש (או שהפעם הוא נקרא בשם אחר?), כיצד יתנהל, ומה תהיינה תוצאותיו. מה שברור הוא שהמלחמה בסוריה מגיעה לנקודת שיא, אולי האחרונה בה, שעשויה להביא להכרעתה, לכאן או לכאן. אין ספק כי מהלכים אלה של רוסיה ואיראן בסוריה, מצביעים כי ההצגה הגדולה המתנהלת מצפון לנו, עומדת בפני התפתחויות דרמטיות שטרם היכרנו.
***
בהכנת הכתבה סייע נחמיה בורגין